גזר דין בתיק ת"פ 32753-03-11

כנטען בכתב האישום המתוקן בשנית, ואשר בעובדותיו הודה הנאשם במסגרתו של הסדר טיעון, במהלך שנת 2007 הכיר הנאשם במסגרת לימודיו בישיבת "חזון ישעיה" בירושלים (להלן:"הישיבה") את יעקב קזו (להלן:"קזו").

קזו פנה לשוטר ששמו גדי אקריש (להלן:"אקריש") וביקשו לסייע לו בביטול דו"ח תעבורה שניתן לו.

במסגרת הקשר בין השניים, ביקש אקריש מקזו לבדוק את האפשרות כי יקבל הלוואה מקופת גמילות החסד של הישיבה (להלן:"הגמ"ח").

קזו פנה לנאשם שהיה ממונה על קופת הגמ"ח והעביר את הבקשה לעיונו. הנאשם החליט לאשר לאקריש הלוואה בסך 3,000 דולר ארה"ב על מנת שזה האחרון יפעל עבורם בעתיד לביטול דוחו"ת תנועה, אם וכאשר יזדקקו לכך.

כעבור זמן מה, פנה הנאשם לאקריש וביקשו לפעול לביטול דוחו"ת תעבורה שנרשמו לחובתו של הרב חנניה ביטון, רבו של הנאשם, תוך שהוא מציין כי העבירות אכן בוצעו ברכבו של הרב, אולם האדם שנהג לא החזיק ברישיון נהיגה בר תוקף ועל כן לא ניתן להסב את הדו"ח על שמו.

אקריש הציג בפני הנאשם מצג כוזב לפיו הוא מטפל בנושא, ואף דרש סכום של 750 ש"ח מהנאשם על מנת להסב את הקנס לאדם אחר, בעוד שידע כי הדוחו"ת התיישנו וכי לא נדרשת כל התערבות על מנת לטפל בהם (להלן:"המצג הכוזב").

נוסף על כל אלו, במהלך השנים 2006-2007, בהסתמך על המצג הכוזב אותו הציג אקריש, דרש הנאשם מארבעה אזרחים שפנו לאקריש על מנת שיסייע להם בביטול דוחו"ת תנועה, סך של 3350 ש"ח, אותם העביר לידי אקריש שנטלם לכיסו, בעוד שידע כי הדוחו"ת התיישנו וכי לא נדרשת כל התערבות על מנת לטפל בהם.

הנאשם הודה כי ביצע את המפורט לעיל מתוך קלות דעת.

בשל כל אלו, הורשע הנאשם בארבע עבירות של קבלת דבר במרמה, וכן עבירה אחת של ניסיון לקבלת דבר במרמה וכן סיוע להפרת אמונים.

במסגרתו של הסדר הטיעון סוכם, כי המאשימה תטען לעונש של מאסר בפועל שירוצה בעבודות שרות, ואילו ההגנה תטען לאי הרשעתו של הנאשם.

הנאשם נשלח, במסגרתו של ההסדר המפורט לעיל, לחוות דעתו של הממונה על עבודות השרות ונמצא כשיר לביצוע עבודות שירות.

כמו כן, הוזמן תסקיר לעניין העונש משרות המבחן. התסקיר סוקר את עברו האישי, וגורס כי הנאשם מקבל על עצמו אחריות מלאה בגין מעשיו ומתחרט עליהם.

נקודה משמעותית נוספת שעלתה בתסקיר, היא שאלת ההרשעה.

קצין המבחן כותב, כי הוא מודע לחומרת העבירות, למשמעותן והשלכותיהן, אך אין בעבירות אלו ביטוי להתנהלותו ואורח חייו של הנאשם.

מאידך, הנאשם לומד לימודי דיינות ומבקש להתמנות בעתיד כדיין.

הרשעה בעבירה שיש עימה קלון תסכל את האפשרות שימונה לדיין, ובכך ייפגע עתידו התעסוקתי. 

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה סוברת כי מעשיו של הנאשם חמורים הם, והסיוע שהעניק לאקריש היה בו כדי לאפשר את מעשיו העבריינים שהיקפם רחב ופגיעתם רעה וקשה.

מאחר וזו חומרת המעשים שפורטו לעיל, גורסת המאשימה כי אין לסטות מהכלל הקובע כי דרך המלך הינה הרשעה, וניתן לסטות ממנה במקרים מיוחדים ויוצאי דופן שאינן נמנים על הנסיבות המצויות במסכת העובדתית שלפנינו.